למה רוב החיממים באינפרא-אדום נהרסים (ואיך אנחנו בעצם מתקנים את זה)
האם שמתם לב שחיממים באינפרא-אדום תמיד נהרסים באותו מקום בדיוק? בדיוק בנקודה שבה החוטים נפגשים עם החיממה.
זו בעיה קלאסית. כשמניחים את החיממים בסביבה לחה או במקום שבו יש רחצה, הלחות חודרת לתוך החיממה. כשהמים פוגעים בחיבורים, מתחילה תהליך של חמצון. ההתנגדות עולה, החיבורים נהיים חמים מדי, ולפני שאתם מבינים את זה, הבידוד של החיממה נהרס.
האמת לגבי רמת המגן IPX5
כשאנשים מדברים על רמת מגן IPX5, הם מתכוונים שהחיממה יכולה לעמוד בפני מים שפוגעים בה מכל כיוון. אבל הבעיה היא שאי אפשר פשוט למרוח סיליקון על החוטים ולהסתפק בזה.
רוב חברות הייצור הזולות משתמשות בגומי רגיל או בדבק קר. חומרים אלו עובדים טוב עד שהחיממה מתחילה לעבוד. אבל כשהטמפרטורה עולה ל-600°C, חומרים אלו לא יכולים לעמוד בכך. הם נשברים.
הסדק הקטן הזה הופך לנתיב למים שחודרים לתוך החיממה.
אנחנו עושים זאת אחרת. אנחנו משתמשים ברזינים תרמוסטטיים לטמפרטורות גבוהות, שנקשרים לקוורץ או לקרמיקה. חשוב יותר, אנחנו בוחרים חומרים שמתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו החיממה. כך החיבורים נשארים חזקים, ללא קשר לטמפרטורה.
לעצור את ה“הרס האיטי”
הבלאי שנגרם כתוצאה מטמפרטורות גבוהות הוא בעיה עקרבית. אם הבידוד של החיממה אינו מושלם, חמצן ולחות מתחילים לפגוע בחוטים של החיממה.
אבל הבעיה האמיתית היא “עקבות הפחמן”. כשהלחות יוצרת מסלול להולכת חשמל דרך הבידוד, ברגע אחד הכל בסדר, וברגע הבא – יש קצר.
כדי למנוע זאת, אנחנו מעטפים את החוטים בחומרי פייברגלס ו-PTFE. חומרים אלו יכולים לעמוד בחום ובחומרים כימיים קיצוניים. על ידי שימוש בחומרים אלו, אנחנו מסיטים את הלחץ מהחיבורים החשמליים, שהם בדרך כלל החוליה החלשה ביותר במערכת.
הערה חשובה
יש כאן ויתור מסוים.
מכיוון שהבידוד שלנו חזק מאוד, החוטים יהיו קצת יותר קשיחים מאשר בחיממות רגילות. אי אפשר פשוט לכופף אותם בעת ההתקנה. אם עושים זאת, עלולים להישבר החיבורים, וזה יפגע בתפקוד החיממה.
פשוט תשאירו מקום נוסף בתכנון החוטים, וזה יספיק.